שלוש מאות,,על פי דרישה
בבתא מסרה כסף לבעלה, אבל ההבטחה לא נשארה בתוך המשפחה. בשטר נקבע מה יקרה אם תבקש אותו בחזרה והוא לא ישיב אותו.
על הפפירוס בולט מספר ברור: 300 דינר כסף. מאחוריו נמצאת בבתא בת שמעון, אישה יהודייה ממחוזא, והאדם שקיבל ממנה את הכסף הוא יהודה בן אלעזר, בעלה. הם נשואים, ובכל זאת הכסף עובר ביניהם דרך שטר מסודר. בתוך הקרבה המשפחתית נקבעים פרטים מדויקים: מי מסר, מי קיבל ומה כל אחד יכול לבקש ביום אחר, כשהסכום כבר נמצא בידיים אחרות.
השטר נכתב בפברואר 128 לספירה. עיקרו יווני, ובסופו אישור בארמית של יהודה. נוכח בו גם יעקב בן ישוע, הממלא עבורה תפקיד משפטי במסמך. כמה אנשים ושתי שפות משתתפים בעסקה אחת. הדף הזעיר מפגיש בית ומשפחה עם עולם של סופרים, עדים ונוסחים המיועדים לפעול גם מחוץ לבית.
הכסף מוחזק אצל יהודה בתנאים המאפשרים לבבתא לבקש את השבתו בזמן שתבחר. היא שומרת לעצמה את ההחלטה מתי יגיע הרגע. כאן נמצא המתח של המסמך: ההבטחה עומדת למבחן ברגע שבו בבתא מבקשת את הכסף, והוא עדיין בידיו של יהודה. כשאדם אחד מבקש לסיים את ההחזקה ואדם אחר רוצה להמשיכה, כמה שורות שנכתבו מראש אמורות לתת לבקשה משקל.
אם הכסף יידרש ולא יוחזר מיד, נקבע בו החזר כפול, נוסף על נזקים. הסעיף מכפיל את דרישת ה-300 ל-600. גם רכושו של יהודה נכנס לתמונה כביטחון. זהו מחיר כתוב להפרת ההתחייבות, ומנגנון שאמור לתת לבקשה משקל. הנייר זוכר את מסירת הכסף ומתאר דרך לדרוש אותו בחזרה, גם באמצעות אדם המייצג אותה.
במסמכים אחרים מארכיונה נראות אדמות, קשרי משפחה ומחלוקות. בבתא רשמה מטעי תמרים על שמה, וניהלה עניינים בעולם שבו זכויות הובעו בשפות ובצורות משפטיות שונות. השטר הזה מוסיף לתמונה פרט חד: אישה יכולה להיות בתוך מערכת מגבילה, ובאותה עת לפעול בה כבעלת כסף וכמי שמבקשת להגן על רכושה.
המסמך הגיע אלינו עם ניירות שנשמרו במערת האיגרות בנחל חבר. תוצאת העסקה והפעלת הסנקציה אינן ידועות. נשארה פעולה מסוימת שעשתה בבתא בחייה: היא דאגה שגם הרגע שבו תרצה את כספה בחזרה יקבל מקום על הדף. בקשה עתידית נעשתה חלק מן העסקה כבר בתחילתה. לצד הכסף שעבר ליהודה, נשארה לבבתא התחייבות שאפשר לשאת, לשמור ולשלוף כאשר יידרש הדבר.
מה נשאר מהסיפור
- לפעמים השורה החשובה ביותר נכתבת לפני שיש ויכוח.