דילוג לתוכן
QUESTY

המנורה שחיכתה לבצק

כלי חרס זעיר שנמצא לפני בניית מסילה נושא מנורה על פניו ואותיות על ידיתו. אותו כלי יכול היה להשאיר על מאפה גם סימן משותף וגם שם פרטי.

ישר לימים

המנורה,שחיכתה לבצק

כלי חרס זעיר שנמצא לפני בניית מסילה נושא מנורה על פניו ואותיות על ידיתו. אותו כלי יכול היה להשאיר על מאפה גם סימן משותף וגם שם פרטי.

סימן, לחיצה והטבעה. המחשה של עקרון החותם, ללא העתקת חותם עוצה
סימן, לחיצה והטבעה. המחשה של עקרון החותם, ללא העתקת חותם עוצה - המקור והזכויות

חופרי רשות העתיקות הכינו את השטח למסילת עכו-כרמיאל, ובחורבת עוצה שממזרח לעכו נתקלו בחפץ חרס קטן. הוא התאים לכף יד. על פניו נחרתה מנורה בעלת שבעה קנים, ובצדו האחר הייתה ידית שאפשר לאחוז בה וללחוץ. המסילה עוד חיכתה להנחה; החפץ שיצא מן הקרקע כבר הפנה את תשומת הלב למלאכה אחרת, שבה לוחצים על חומר רך ומשאירים סימן.

החופרים גלעד יפה ודני שיאון זיהו בו חותם לחם מן המאה השישית לספירה. כלים מן הסוג הזה שימשו לסימון מאפים. על החותם מעוצה מופיעה המנורה בצד הראשי, ובקצה הידית נחרתו אותיות יווניות. לאה די סגני הציעה לקרוא בהן את השם לאונטיוס. כך נכנס אל כלי העבודה גם אדם מסוים, או לפחות האפשרות לשחזר את שמו.

המפגש בין הסמל לשם אינו ההפתעה היחידה. דוד עמית, שחקר חותמות לחם, הבחין בסדר עשייתם: המנורה נחרתה בחרס לפני שנצרף, ואילו השם הוסף לאחר הצריפה. שתי הפעולות התרחשו אפוא בשני מצבים שונים של אותו חומר. מן ההבחנה הזאת צמחה הצעה פשוטה ומושכת: קדר ייצר חותם בעל סמל יהודי, ולאחר מכן בעליו הוסיף את שמו הפרטי.

אם החותם שימש כך, בצק רך יכול היה לקבל שתי טביעות: פני החותם העבירו את המנורה, והידית העבירה את השם. סימן אחד חיבר למרחב יהודי משותף, והאחר הבחין באדם או במאפייה. אלה פרטים קטנים שנשארים בתוך מלאכת המזון: מי מספק, למי מכינים, ואיך כיכר אחת מקבלת זהות בין כיכרות אחרות. החרס נשמר; הלחם שעליו אולי הוטבע הסימן נעלם מזמן.

הקרבה לעכו הובילה את החופרים להציע שהיישוב סיפק מאפים ליהודי העיר. אם כך, כלי קטן מחורבת עוצה היה חלק מקשר בין אנשים שייצרו מזון לאנשים שחיכו לו במקום אחר. הדרך אל כיכר הלחם עוברת אפוא גם בגבול שבין יישוב לעיר. המנורה יכלה למסור דבר משותף, והשם שעל הידית להוסיף את החלק האישי, זה שמבחין בין יד עובדת אחת לאחרת.

כדי להבין את הכלי, אפשר לעקוב אחרי שתי הפנים שלו: משטח המנורה והשם שעל הידית. פעם אוחזים בידית ומפנים את הסמל אל הבצק; פעם הופכים ומקרבים את האותיות. הלחם עצמו לא שרד לצד החותם. ביד נשאר כלי עבודה שאפשר לסובב, ובכל צד שלו נמצאת חריתה שנעשתה בשלב אחר. אותו קדר, אותו בעלים משוער ואותו מאפה אפשרי נפגשים סביב החפץ שנשאר.

מה נשאר מהסיפור

  • גם כיכר קטנה יכולה לשאת שייכות ושם.

שבעת הימים

  • יום א - הצורה חוזרת הפוך

    ציירו את הסימן לפי משבצות החומר. מולו הכינו לוח ריק באותו גודל, ושחזרו עליו את מה שיופיע בטביעה: כל תא עובר לעמודה המשלימה שלו. התחילו בנקודה הקטנה, כי קל במיוחד לשכוח גם אותה. אחר כך השוו את שני הלוחות בקיפול הנייר ביניהם או באמצעות הצמדתם מול אור. בקבוצה אחד מכין חותם משלו והשני מצייר את הטביעה בלי לסובב את הנייר. לבסוף הפכו את הטביעה פעם נוספת ובדקו אם חזרתם למקור. סיימו בזוג לוחות שבו כל סימן, לרבות הנקודה הצדדית, הוחזר למקומו אחרי שני היפוכים.

  • יום ב - שם וסמל בסל אחד

    הכינו תשע כיכרות נייר והוסיפו לכל אחת צירוף אחר של צורה ונקודות. ערבבו והפכו אותן כך שרואים רק את הצורה; מכסים באצבע או בפתק את הנקודות. ממלא ההזמנות צריך לבחור תחילה צורה ורק אז לחשוף את מספר הנקודות. אם אינה מתאימה, הכיכר חוזרת למרכז עם הנקודות גלויות. מותר לחשוף לכל היותר תשע כיכרות בניסיון כולו. מלאו את שלושת הסלים והשאירו שלוש בתצוגה. בקבוצה מתחלפים לאחר כל חשיפה. סיימו בבדיקת כל סל לפי שני הסימנים, לא לפי הצורה לבדה, וספרו כמה חשיפות חוזרות היו אפשר לחסוך.

  • יום ג - שתי אפיות והכול בזמן

    הניחו ארבע כיכרות נייר ליד שני מקומות התנור. תכננו שני סיבובים לפני הפעלת השעון המדומה: שני צעדים לכל אפייה, בלי הוצאה באמצע. הזיזו את מחוג הנייר0,1,2 וכן הלאה, ובכל סיום אפייה מסרו את הכיכרות וסמנו אם עמדו במועד. לאחר שהשלמתם את ההזמנה הראשונה פתחו את כרטיס השינוי: ג נעשית זמינה רק בזמן3. כעת מותר להתחיל אפייה גם בזמן שאינו זוגי. נסו למצוא תוכנית שבה כולן עדיין מגיעות בזמן, או הראו איזה מועד חייב להשתנות. בקבוצה תנו למישהו לבחור מתי להתחיל את האפייה השנייה. הסיום הוא לוח זמנים מפורש לכל כיכר.

  • יום ד - סימן שנשאר קטן

    בחרו צורה ומספר נקודות מתוך חומר המשחק וציירו אותם בריבוע הגדול, עד שנים עשר סימנים. עכשיו העבירו לריבוע הקטן בלי להשמיט נקודה ובלי להחליף צורה. מותר לשנות ריווח ועובי, אבל לא להוסיף אות שמסבירה את הבחירה. בקבוצה מציגים את הגרסה הקטנה לעשר שניות, והאחרים רושמים את הצורה ומספר הנקודות שראו; רק אחר כך רואים את הגדולה. אם יש טעות, שנו בגרסה הקטנה פרט אחד ונסו שוב. סיימו בסימן שניתן לזהות בשני גדלים, והקיפו את הבחירה שעזרה לו לשרוד את ההקטנה: פשטות, רווח או עובי.

  • יום ה - ידית שאפשר לעבוד איתה

    בחרו אחת משלוש צורות הידית ובנו אותה על בסיס הנייר. אפשר להשתמש בלשוניות שנכנסות לקיפול, בלי דבק; אם אינכם גוזרים, קפלו בסיס רחב סביב שני קצות הידית. לפני בדיקה נחשו איפה תתרחש התקלה הראשונה: בחיבור, בגוף הידית או בהחזקת האצבעות. בצעו את רצף ההרמה, ההזזה והלחיצה שלוש פעמים. אם החיבור נפתח, מותר לתקן קיפול אחד בלבד לפני בדיקה חוזרת. בקבוצה החליפו כלים כדי שהבונה לא יהיה המשתמש היחיד. סיימו באב טיפוס שעבר שלושה מחזורים או בתוכנית שינוי נקודתית המציינת בדיוק איזה חיבור לא החזיק.

  • יום ו - שש כיכרות, שורה אחת

    הכינו את ששת כרטיסי הכיכרות וסמנו את הקצה הימני של השורה. התחילו בהנחת משולש1 במקומו. כעת חברו זמנית את שני הגלים כזוג, לפי הכיוון שנקבע, ונסו להניח אותם בשאר המקומות. אל תבדקו רק את סוף השורה: אחרי כל כיכר חדשה עברו על החוקים שכבר חלים עליה. בקבוצה אחד מניח והשני מחזיק רשימת תנאים; מותר להצביע על חוק שנשבר, אך אסור לו להציע מיד את התשובה. כשכל הכיכרות מונחות, קראו את השורה מימין לשמאל ובדקו כל תנאי בנפרד. סיימו בפתרון אחד ובניסיון למצוא פתרון נוסף, אם קיים.

  • יום ז - אותו כלי, שני זמנים

    בחרו חפץ ביתי פשוט או פתק מקופל שייצג את החותם, וקראו את חמשת השלבים. הכינו מופע קצר בלי מילים, בעזרת ארבע המחוות המותרות בלבד. החפץ צריך להיראות בתחילה כמשהו שאפשר לעצב, ובהמשך כמשהו שמחזיק צורה. אסור להוסיף אש אמיתית או חומר רטוב; המעבר נעשה בגוף ובקצב. בקבוצה צופה אחד מסדר אחרי המופע את חמשת שלבי החומר ובוחר באיזה רגע חש שהחומר נעשה קשיח. מבצעים פעם נוספת ומדגישים את הרגע שבין חריתת המנורה להוספת השם. סיימו ברצף שבו הצופה מבחין בשני זמני העבודה בלי הסבר תוך כדי.

ערב משחקים עם השבוע הזה

אותה חפיסה, עם התוכן של השבוע.

בוחרים משחק

להעמיק