הפנים,שמתחת למטבע
על מטבע אחד מופיעים מקדש, לולב ואתרוג. מתחתיהם נשארו עקבות של קיסר רומי.
דיוקן מציץ מתחת למקדש. במטבע כסף מימי בר כוכבא שבאוסף אשמוליאן נותרו עקבות של הקיסר טריאנוס מתחת להטבעה החדשה. קוטרו 27 מילימטרים, ובשטח הקטן הזה נשמרו שתי שכבות של סמכות. המתכת כבר הייתה מטבע לפני שהגיעה למטביעים מחדש. בידיהם קיבל אותו חפץ פנים אחרות: דימויים רומיים כוסו בסמלים ובכתובות של המרד, והעבר נשאר נראה בחלקו.
הטבעה מחודשת מנצלת גוף של מטבע קיים: במקום להכין דיסק חדש ממתכת, עובדים על חפץ שכבר שימש כסף ויש לו משקל ופני שטח. במטבעות רבים של המרד הוטבעו כך סמלים וכתובות חדשים מעל הדימויים הקודמים. צריך לפעול בתוך העיגול. השוליים, העובי והסימנים שנותרו מגבילים את המקום שבו יכול להופיע המסר החדש, וגם קובעים כמה מן הישן יישאר לעין.
בצד אחד של המטבע באשמוליאן מופיעה חזית המקדש והמילה שמעון. בצדו האחר לולב ואתרוג וכתובת על חירות ירושלים. המקדש שברקע הדימוי חרב כבר בשנת 70. האדם שהחזיק במטבע בשנות המרד פגש אפוא תמונה של מקום שהתקיים בעבר, בתוך חפץ ששימש בהווה. הכסף נשא איתו גם תמונה של מה שמקווים להשיב.
גם האותיות היו בחירה. הכתובות נכתבו בכתב עברי קדום, שכבר לא היה הכתב הרגיל בחיי היום יום באותה תקופה. כדי למסור מסר חדש נבחרה צורה המזכירה עולם ישן. בשטח קטן כל כך אפשר היה לפגוש בבת אחת שם של מנהיג, עיר, בניין וצמחים, ולזהות קשר ביניהם בלי לקרוא סיפור ארוך.
למטבע דומה באוסף מוזיאון ישראל רוחב של פחות משלושה סנטימטרים. הוא מראה עד כמה הרבה אפשר לבקש מחפץ קטן: שיהיה כסף שאפשר להעביר, שיציג שייכות ושייתן צורה לתקווה. כל אלה נדחסים לשני צדדים שאי אפשר לראות יחד. צריך להפוך את המטבע ביד, וההיפוך משלים את המשפט החזותי.
ובכל זאת הדיוקן הישן מציץ במטבע מאוקספורד. מי שהתבונן בו יכול היה לראות שהחפץ כבר נשא בעבר סמכות אחרת. הפעולה ששינתה את פניו נשארה גלויה בחלקה, כמו שני זמנים הנלחצים אל אותה פיסת כסף. המטבע החדש נסע עם מי שהשתמש בו, והישן לא נעלם לגמרי מתחת לידו.
מה נשאר מהסיפור
- אפשר להחליף את פני המטבע, והעבר עדיין יציץ בשוליים.