שני אורגים,נכנסים למשנה
בין שמות החכמים מופיעים פתאום שני בעלי מלאכה ששמותיהם לא נמסרו. הם מביאים מסורת על מידה קטנה של מים, והדיון משנה כיוון.
הוויכוח במשנה נפתח במים. הלל מוסר שיעור אחד של מים שאובים הפוסלים מקווה, ושמאי שיעור אחר, גדול ממנו. הין, קבים ולוגים ממלאים את הדיון. אלו שמות של מידות ששימשו עולם של מעשה ושל הלכה, ובאמצעותם מנסים לקבוע מתי מים המובאים מבחוץ פוגעים בכשרותו של מקום טבילה. כדי להשתמש בכלל צריך לדעת איזו כמות עומדת מאחורי המילה.
אל התמונה נכנסים שני גרדיים, כלומר אורגים, משער האשפות בירושלים. שמותיהם הפרטיים אינם נמסרים. המקצוע והמקום נותנים להם זיהוי בתוך הסיפור, והם מביאים דברים ששמעו בשם שמעיה ואבטליון. על פי המסורת שהם מוסרים, השיעור הוא שלושה לוגים. החכמים מקיימים את דבריהם, והדיון מקבל כיוון חדש דרך קולם של בעלי מלאכה.
המשנה יכלה לשמור רק את ההכרעה: שלושה לוגים. במקום זאת נשארו על הדף גם השיעורים האחרים והכניסה של שני האורגים, שמוסרים מסורת בשם שמעיה ואבטליון. המקצוע שלהם מגיע איתם אל הדיון. הם עוסקים בבד, נושאים זיכרון של לימוד, וברגע הזה הזיכרון השמור אצלם נחוץ לחכמים. שתי ידיים של מלאכה מביאות אל השיחה דברים ששמעו קודם לכן.
מיד אחר כך המשנה שואלת מדוע להזכיר דעות שלא התקבלו. היא קושרת את שימורן גם ליכולת לשנות עמדה. הקורא פוגש אפוא תוצאה ולצידה קולות שהוליכו אל תוצאה אחרת. השמות אינם נמחקים ברגע שנבחרה דרך. הדבר מאפשר למי שלומד אחר כך לראות שהנוסח הקצר מכיל תנועה, פגישה והחלטה.
דורות מפרידים בין האורגים לבין עריכת המשנה. סביב שנת 200 נקשר מפעל העריכה ברבי יהודה הנשיא, שאסף וסידר מסורות שהצטברו בבתי מדרש במשך דורות. הסדר קובע שכנות בין נושאים. הוא גם משאיר שמות, דעות ועדויות שאפשר לחזור אליהם אחר כך. שני האורגים נכנסים אל הקובץ בתוך רצף של דיונים על מי מוסר דבר ועל מה בוחרים לשמור.
שני בעלי המלאכה נכנסים לזיכרון בלי דיוקן ובלי שם פרטי, אבל עם פעולה מסוימת שעשו: מסרו דבר שנשמר אצלם. מי שפותח היום את המשנה פוגש אותם בדיוק ברגע שבו היה צורך בקולם. הם ממשיכים לעמוד בין המידות והשמות הגדולים, כאילו שני חוטים ממקום אחר נכנסו אל האריג והחזיקו בו שורה.
מה נשאר מהסיפור
- לפעמים השורה החסרה נמצאת אצל מי שאורג בד.