המערות שמלאות,בקולות שונים
המגילות אינן ספר אחד ולא קולו של אדם אחד. בין הקטעים נמצאים ספרי מקרא, שירים, כללים ולוחות שנה, ולעיתים כמה עותקים של אותה יצירה.
בשנת 1947 הגיעו לידי סוחרים וחוקרים מגילות שמצאו בדואים במערה ליד קומראן. הסיפור על הגילוי נשמע כמעט כמו פתיחת הרפתקה, אבל ההרפתקה הארוכה התחילה דווקא אחרי היציאה מן המערה. כתבי יד היו צריכים להיפתח, להיקרא ולהיות מזוהים. בהמשך נמצאו במערות נוספות המוני קטעים. שום מדף מסודר לא חיכה להם. היה צריך לצרף רסיסי כתיבה, לזהות חיבורים ולגלות מה מן הטקסט נשמר בקטע קטן שנפרד מחבריו.
ב-11 המערות הסמוכות לקומראן נמצאו כתבים מן המאות האחרונות של ימי הבית השני. רובם בעברית, חלקם בארמית ואחדים ביוונית. רוב חומרי הכתיבה הם קלף, חלקם פפירוס, ובמקרה יוצא דופן מגילה אחת נחרטה בנחושת. גם לפני שקוראים מילה, החומר והכתב כבר מספרים שלא נוצר כאן חפץ אחיד. היו ידיים שונות, החלטות שונות ודרכים שונות להחזיק טקסט.
הכתבים כוללים עותקים של ספרי המקרא, אבל לא רק אותם. יש גם תפילות, מזמורים, פרשנות, חיבורים על חיי קבוצה ולוחות שנה. כמה מן החיבורים היו מוכרים קודם בתרגום, ואחרים התגלו מחדש. לעיתים יש כמה עותקים של חיבור, והם אינם זהים בכל פרט. מפגש עם כתב יד יכול אפוא להיות גם מפגש עם החלטה של מעתיק: איך לכתוב, היכן לתקן ומה להשאיר בשוליים.
מי חיבר את כולם? זו איננה שאלה עם חתימה אחת בתחתית. חלק מן הכתבים משקפים קבוצות בעלות כללים ואמונות ייחודיים; אחרים היו חלק מעולם ספרותי רחב יותר. הקשר בין המגילות לאיסיים תופס מקום חשוב במחקר, אך אין הצדקה להפוך את כל הכותבים, המעתיקים והקוראים לאותה קבוצה בדיוק. הכינוי ספרייה עוזר לחשוב על המגוון, כל עוד לא מדמיינים שמישהו השאיר לנו קטלוג מלא של בעליה.
לוחות השנה מוסיפים הבדל שלא נשאר על הנייר בלבד. בכמה כתבים מופיעה מסגרת שנה בת 364 ימים, המחלקת אותה לשבועות שלמים. חוקר הלוחות יונתן בן-דב מדגיש שזו מסגרת סכמטית הקשורה לשבוע, ולא פשוט שם אחר לשנת השמש. לוח שנה משפיע על יום מפגש וחג; שני אנשים יכולים להסכים על טקסט ועדיין להגיע בזמן אחר לאותו מועד.
מאז הגילוי למדו גם כמה קל לפגוע בחומר שנותר. שימור וצילום מאפשרים כיום לחקור פרטים בלי לגעת בהם שוב ושוב. הקטע השביר אינו פחות חשוב מן המגילה המרשימה. בתוך החסר יכול להישאר קצה של קול אחר, ודווקא לידו אדם בן זמננו צריך להאט: לא למהר להשלים את המשפט לפני שקרא את מה שכן שרד.
מה נשאר מהסיפור
- ספרייה נעשית מעניינת כשלא כל הספרים מדברים בקול אחד.