דילוג לתוכן
QUESTY

הפנים שהביטו מן הרהיט

הפנים שבחלון אינן גדולות מספיק כדי להביט מחלון אמיתי. הן גולפו בשנהב, ואולי היו פרט קטן ברהיט שהעץ שלו כבר נעלם.

ישר לימים

הפנים שהביטו,מן הרהיט

הפנים שבחלון אינן גדולות מספיק כדי להביט מחלון אמיתי. הן גולפו בשנהב, ואולי היו פרט קטן ברהיט שהעץ שלו כבר נעלם.

שיבוצי שנהב משומרון, מן המאות התשיעית והשמינית לפנה״ס
שיבוצי שנהב משומרון, מן המאות התשיעית והשמינית לפנה״ס - המקור והזכויות

פנים קטנות מביטות מתוך מסגרת שקועה, ועוד מסגרת, ועוד אחת. הדימוי מכונה האישה בחלון. הלוחית נמצאה בשומרון, והיא חלק מעולם של גילופים זעירים שנועדו למבט קרוב. העיניים והמסגרות תופסות את המבט גם כשהרהיט שאותו קישטו כבר איננו. לפעמים הדרך אל עיר קדומה מתחילה דווקא בפרט קטן שהיה בחדר של מישהו.

בחפירות ליד המתחם המלכותי בשומרון נמצאו חלקי שנהב רבים, רובם מעיטורי רהיטים מן המאות התשיעית והשמינית לפני הספירה, כששומרון הייתה בירת ממלכת ישראל. חלק ניכר התגלה בפסולת מאוחרת. מה שנועד לרהיט בעל משטח עץ כבר הופרד מן המבנה שהחזיק אותו, והשברים הגיעו אל החופרים כפרטים שיש לקרוא מקרוב ולנסות להבין כיצד השתלבו בדבר גדול מהם.

שנהב מגיע מחטי פילים. העיבוד שלו דורש התחשבות בחומר מוגבל, בעל צורה משלו. גילוף קטן יכול להשתלב בתוך משטח גדול מעץ: העין רואה את הדמות הבהירה, אבל הרהיט נשען על חומר אחר. השילוב נתן לכל חומר תפקיד אחר: בסיס שיכול לשאת מבנה גדול, ופרטים בהירים שמושכים את המבט אל משטחו. המילה שן בטקסט עתיק והלוחית שביד החוקר יכולות להאיר זו את זו, בלי להיות אותו סוג של עדות.

הגילופים לא היו בהכרח לבנים וחשופים כפי שהם נראים היום. במסורת האמנות הזאת השתמשו גם בשיבוץ זכוכית צבעונית ובציפוי זהב. אלה בחירות שנועדו לתפוס אור, להדגיש עין או להוסיף צבע למשטח. מאחורי פרט קטן עמדו ידיים מיומנות, חומר שהגיע ממרחק ולקוח שהיה מוכן להקצות לו מקום וכסף. את שמות היוצרים ואת מחיר ההזמנה הזאת איננו יודעים.

גם שפת הדימויים נעה בין מקומות. דמויות ומסגרות מזכירות קשרים לאמנות מצרית ולמסורות בצפון הלבנט. אבל מראה מצרי אינו תעודת לידה של האמן. מחקר המכלול באוניברסיטת ברן בוחן מחדש את הייחוס המקובל בעבר של כלל הפריטים לבעלי מלאכה פיניקים. תנועה של חפץ, רעיון ויד מקצועית יכולה ליצור תוצאה שאין לה כתובת יחידה.

העץ ברובו איננו, והרבה מן המראה המקורי חסר. ובכל זאת הפנים שבמסגרת נשארו. הן מפנות את תשומת הלב מן המלך בעל הארמון אל מי שידע לחתוך משטח, להשאיר מסגרת דקה ולעצב מבט. איננו חייבים לתת לאישה שם מפורסם כדי שהעבודה תהיה מרתקת. מישהו הצליח לגרום לשבר קטן להיראות כמו מקום שיש מעבר לו.

מה נשאר מהסיפור

  • הרהיט נעלם; המבט נשאר.

שבעת הימים

  • יום א - חלון מחמישה קווים

    ציירו את שלוש המסגרות לפי החומר. בתוך החלל המרכזי מותר לצייר פנים בחמישה קווים בלבד; כל הרמת עיפרון מסיימת קו. אסור לכתוב שם או רגש. הציגו את הציור לשותף למשך חמש שניות ושאלו רק לאן המבט מופנה. הוא מצביע על כיוון, ואתם מסמנים אותו ליד הדגם. כעת הזיזו קו אחד בלבד והראו שוב. בדקו אם כיוון המבט השתנה, או שהמסגרות חזקות יותר מן הפרט הפנימי. סיימו בשני דגמים, שאחד מהם משאיר יותר מקום ריק בתוך החלון. בחרו את הגרסה שגרמה לשותף לשנות את כיוון המבט.

  • יום ב - רק חלק מן הרהיט

    שרטטו את חזית הרהיט במידות שבחומר וציירו או גזרו את כל החלקים. בנו קומפוזיציה שבה כל הלוחיות, שני סימוני הזכוכית ופס הזהב נמצאים על הבסיס, לפחות 52 משבצות ממנו נשארות גלויות, והידית במרכז אינה מכוסה. מותר לחתוך את פס הזהב המדומה פעם אחת, ואת שאר החלקים אסור לחתוך. לאחר ההנחה שותף מצביע על החלק הראשון שמשך את עינו ועל החלק שמפריע לשימוש. העבירו רק חלק אחד בעקבות המשוב. מסיימים כשהתכנית כוללת גם עיטור וגם שטח פנוי, ומחשבים את השטח הגלוי בפועל. אין הדבקה חובה, כדי שאפשר יהיה לחזור להחלטה הקודמת.

  • יום ג - ההזמנה שלא נסגרת לבד

    חלקו את ארבעת התפקידים שבחומר. כל אחד רשאי לקרוא את דרישתו בקול פעם אחת, ואז מתחיל דיון בן שלוש דקות על רשת של תשע משבצות. אסור לאחד שתי דרישות למשפט עמום: כל בעל תפקיד מסמן על הדגם היכן דרישתו מתקיימת. נסו לסגור הזמנה שבה הפנים במרכז, הצדדים פנויים ושתי מסגרות ושני מוקדי צבע נמצאים בפינות. לאחר הסכמה המזמין משנה דרישה אחת: הפנים עדיין במרכז, אך הצבעים אינם רשאים להיות בפינות סמוכות. נדרשת התאמה אחת בלי לשבור את יתר ההסכמות. מסיימים בדגם חתום בידי כל התפקידים, או ברשימה ברורה של הדרישה שלא הושגה.

  • יום ד - שלושה משטחים, אותו אור

    הניחו את שלושת החומרים זה לצד זה, באותו גודל ככל האפשר. אל תשנו את התאורה במהלך הניסיון. צפו בהם משלוש הזוויות שבחומר וסמנו בכל פעם איזה משטח בולט ראשון ואיזה פרט נעלם. כל משתתף צריך להמר מראש על הזווית שבה האלומיניום, או הנייר המקופל במקומו, יבלוט יותר. אחרי הצפייה בחרו מקום לפיסת צבע קטנה על משטח אחד בלבד. בדקו אם היא מושכת תשומת לב גם כשמשנים זווית. מסיימים בתכנית תצוגה עם מיקום המשטחים וכיוון ההסתכלות המומלץ. העבירו את תכנית התצוגה לשותף ובדקו אם הוא מוצא את הזווית שסימנתם.

  • יום ה - עיטור שאי אפשר לנמנם בו

    ציירו רצועת עיטור בת שתים עשרה יחידות מתוך ארבעת הדגמים שבחומר. בכל שלוש יחידות סמוכות חייבים להופיע לפחות שני סוגים, ואסור להשתמש באותה יחידה יותר מחמש פעמים. הכינו בסתר כלל נוסף שאפשר לגלות, למשל שכל עין ניצבת אחרי גל. שותף רואה את הרצועה ויכול לשאול שתי שאלות של כן או לא לפני שהוא מוסיף שלוש יחידות המשך. חשפו את הכלל ובדקו אם ההמשך מתאים לכללים הגלויים וגם לכלל הסמוי. סיימו לאחר סבב אחד לכל יוצר, עם רצועה שאפשר להמשיך. הוסיפו בשוליים את הכלל, כדי שאפשר יהיה לשחק ברצועה גם מחר.

  • יום ו - מי נכנס לעשרים וארבע מילים

    כל משתתף מקבל קול אחד מארבעת הקולות שבחומר, ומקבל חצי דקה להסביר למה הוא חייב להופיע בתווית התצוגה. אין להוסיף עובדות על אמן עתיק מסוים או על בעלים שלא זוהו. אחר כך כותבים יחד תווית בת עשרים וארבע מילים לכל היותר, בלי רשימת ארבעה שמות. על התווית לתאר פעולה או קשר בין לפחות שלושה קולות. מקריאים, וכל קול מסמן איזה פרט שלו נשמר ואיזה נעלם. מותר לערוך שש מילים בלבד. הסיום הוא תווית סופית ולצידה מילה אחת שאינה נכנסת, אך הקבוצה בחרה לשמור לעצמה. לא צריך להגיע להסכמה על מי חשוב יותר.

  • יום ז - שני רהיטים שלא נראה

    העתיקו את ארבעת השברים והניחו אותם בשתי קבוצות לפי שני סימני ההתאמה שבחומר. אל תציירו עדיין רהיט שלם. לאחר השיוך בחרו קבוצה אחת ושרטטו שתי אפשרויות שונות למיקום החלקים באותו רהיט. כל אפשרות חייבת לשמור על רוחב הלוחיות ומספר קווי המסגרת, אבל מותר להעמיד פנים בחלק העליון או התחתון. שותף בוחר איזו אפשרות מסקרנת יותר; אתם מציינים ליד שתיהן שהמיקום הוא בחירת דגם ולא מידע שהתקבל. הסיום הוא שתי קבוצות ודגם אחד שמציג במפורש את החלקים הידועים ואת הרווח ביניהם. השאירו את שתי אפשרויות הסידור זו לצד זו.

ערב משחקים עם השבוע הזה

אותה חפיסה, עם התוכן של השבוע.

בוחרים משחק

להעמיק