שבעה ימים בלי לבחור זווית

השולחן עקום,סזאן ידע בדיוק למה

סזאן חיבר כמה זוויות בציור אחד. הקווים לא מסתדרים, אבל יחד הם גורמים לעין להמשיך לזוז.

סל התפוחים, שפול סזאן צייר בסביבות 1893, נראה בהתחלה כמו טבע דומם רגיל. ואז השולחן מתקלקל: את הסל והצלחת רואים קצת מלמעלה, הבקבוק נוטה, ושפת השולחן אינה ממשיכה באותו גובה משני צדי הבד הלבן.

זו לא תקלה שנולדה בחיפזון. בדיקה באור תת-אדום חשפה רישום מתחת לצבע. כבר שם סזאן תכנן את שפת השולחן המנותקת ואת הבקבוק הנוטה, אף ששינה אותם אחר כך. היה חשוב לו שהחפצים ייראו טוב זה לצד זה, יותר משהשולחן יהיה ישר.

רק עכשיו נותנים לזה שם: כמה נקודות מבט בציור אחד. הסל מושך שמאלה, הצלחת והעוגיות מושכות ימינה, והבד מחבר ביניהם. הרעיון שציור לא חייב לציית למבט אחד השפיע על הקוביסטים. פיקאסו ובראק לקחו אותו רחוק יותר, פירקו חפצים וחיברו אותם מחדש. נגר היה פוסל את השולחן. בציור הוא עובד.

השולחן לא עקום. הוא פשוט מסרב לבחור כיסא.

עוד דברים שכדאי לדעת

• הציור נוצר בסביבות 1893
• ההטיה תוכננה כבר ברישום
• הקוביסטים המשיכו מכאן

שלוש ראיות ליותר ממבט אחד

• שפת שולחן שנשברת מאחורי בד.
• פה של כלי שרואים מלמעלה.
• חפץ שנוטה נגד הקו שלידו.

מנסים

מצאו את שלושתן בסל התפוחים, והסבירו מה כל סטייה עושה לעין.

שבעת הימים

• יום א - חפץ משני גבהים

  מניחים תפוח, צלחת ובקבוק. מציירים את אותו הסידור על המסך פעם בישיבה ופעם בעמידה. אחר כך יוצרים ציור שלישי: חפץ אחד מהעמידה ושניים מהישיבה. מציגים בלי להסביר. מי שמזהה איזה חפץ הגיע מהעמידה, מנצח. לבד: מסמנים את שתי הזוויות בשני צבעים.

• יום ב - סזאן פשוט פספס

  מסתירים על המסך את מרכז שפת השולחן. אחד טוען: סזאן פשוט פספס. כל אחד ממשיך בעזרת הסרגל שעל המסך את הקו משני הצדדים. חושפים: אם הקווים נפגשים, הטוען ניצח. אם לא, הבודק ניצח. מסיימים בבדיקה: מה חזר, מה השתנה ומה קרה לעין. לבד: בודקים שני קווים.

• יום ג - מציירים לפי הקול

  בוחרים מתאר. רק הוא מביט בתמונה במשך חצי דקה, ואז מסתיר אותה ומתאר בקול את השולחן, התפוחים והבד. האחרים מציירים לפי התיאור. חושפים ובודקים שלושה פרטים. כל התאמה שווה נקודה. לבד: מביטים, מסתירים, מציירים ומשווים.

• יום ד - מי מדבר מהשולחן

  בוחרים בסוד סל, בקבוק, צלחת, תפוח או בד מתוך סל התפוחים. מדברים בשמו ונותנים שלושה רמזים שרואים רק מהמקום שלו: מה מסתיר אותו, מה לידו ואיזה קו חושף את הזווית. הראשון שמנחש ומצביע על שלוש ראיות, מנצח. לבד: כותבים שני קולות ומשווים.

• יום ה - הקו שקופץ בבית

  מתחלקים לסייר, מזיז ראש ובודק. הסייר מוצא קו שנקטע מאחורי חפץ: מדף, שולחן או מרצפת. השני זז עד שהקו קופץ, והבודק מצביע איפה. מחליפים תפקידים בכל מקום. הקבוצה מנצחת כשכולם מצאו ובדקו מקום אחד. לבד: מצלמים שלושה ומסמנים את הקפיצה.

• יום ו - אותו מקום פעמיים

  בוחרים מקום בבית ומביטים בו תחילה מהפתח. כל אחד כותב שלושה דברים שלדעתו ייראו אחרת כשיעבור למרכז המקום. עוברים, בודקים ומסבירים אם הדבר נעלם או רק הוסתר. כל ניחוש עם הסבר שווה נקודה. לבד: משווים שלושה פרטים.

• יום ז - שולחן עקום עם קבלות

  על הלוח יש שלוש שכבות נפרדות: שולחן, חפצים ובד. בכל תור מזיזים שכבה אחת בלבד. בודק שלא הזיז מצביע בתוך 30 שניות על שפת שולחן שבורה, כלי שרואים מלמעלה וחפץ נוטה. מצא את שלושתם? הבונה מנצח. לבד: יוצרים שלוש גרסאות בלוח ובוחרים את הברורה ביותר.

ערב משחקים עם השבוע הזה

אותה חפיסה, עם התוכן של השבוע.

להעמיק

• סל התפוחים נוצר בסביבות 1893 בידי פול סזאן ושמור במכון לאמנות של שיקגו.
• בדיקה באור תת-אדום חשפה רישום מפורט שבו תוכננו שפת השולחן המנותקת והבקבוק הנוטה, ושניהם שונו בצביעה.
• סזאן העדיף את היחסים בין החפצים על פני פרספקטיבה מנקודה אחת והשפיע על הקוביסטים.
• פיקאסו ובראק פיתחו קוביזם שהשתמש גם בנקודות מבט מרובות.
• תפוחים ועציץ בכור אביב צויר בסביבות 1890 בידי סזאן, שמור במוזיאון המטרופוליטן ומופיע ברשומה 435882.
• איך סזאן חיבר כמה רגעי הסתכלות - העמוד בוחן טבע דומם נוסף ומראה כיצד חפצים שנראים כאילו צוירו בזמנים ובזוויות שונות יוצרים גם איזון וגם סכנת התמוטטות.