שבעה ימים של מי שנשאר

הרחוב היה מלא,כמעט איש לא נשאר

בתצלום של דאגר הרחוב נראה כמעט ריק. דווקא מה שחסר מגלה כמה זמן המצלמה הסתכלה.

באביב 1838 כיוון לואי דאגר מצלמה מחלון הסטודיו שלו אל שדרות דו טמפל בפריז. זו הייתה שעת עומס, אבל בתמונה הרחוב נראה כמעט ריק. העוברים והשבים והעגלות לא עמדו במקום מספיק זמן כדי להשאיר דמות ברורה.

לוח נחושת מצופה כסף אסף אור במשך כמה דקות. דבר קבוע חזר לאותו מקום על הלוח שוב ושוב; דבר שנע החליף מקום בזמן החשיפה, ולכן העקבות שלו נחלשו, נמרחו או נעלמו מן הגרסה שנשמרה. לזמן שבו הלוח אוסף אור קוראים זמן חשיפה. ככל שהוא ארוך יותר, קשה יותר לתנועה להישאר.

למטה משמאל בגרסה המוכרת נראות שתי דמויות: כנראה לקוח עם רגל מורמת ומצחצח נעליים. הם נשארו באזור אחד ולכן נרשמו. זה נחשב לתצלום המוקדם ביותר הידוע שבו נראים בני אדם. הלוח המקורי ניזוק, והגרסה המוכרת נשענת על צילום שלו מ-1936. היא גם הפוכה ימין-שמאל ביחס לרחוב. חוסר הוא רמז, לא הוכחה.

נכנסו להיסטוריה. כנראה רק חיכו שהנעל תהיה מוכנה.

עוד דברים שכדאי לדעת

• פריז, אביב 1838
• האור נאסף כמה דקות
• הלוח המקורי כמעט נמחק

כך קוראים את מי שנעלם

• מה נשאר באותו מקום?
• מה זז בזמן שהאור נאסף?
• מה עדיין אי אפשר לדעת?

מנסים

הצביעו על שתי הדמויות, מצאו פרט קבוע אחד ושאלו איזו תנועה חסרה.

שבעת הימים

• יום א - מי לא הגיע

  זוכרים משבוע 1: קודם ראיה, אחר כך סיפור. לפני שמביטים מקרוב, מסמנים בלוח אם יופיעו שתי דמויות, עץ, פנס, ארובה, שלט ועגלה. בוחנים את התצלום המוגדל ומצביעים. כל ניחוש נכון שווה נקודה. לבד: נוגעים ובודקים.

• יום ב - החלון של דאגר

  עומדים שלוש דקות מול חלון ובוחרים שלושה מקומות קבועים בפריים. בכל דקה כותבים בלוח מה עבר ומה נשאר. בסוף מציירים בלוח את הרחוב בלי מה שזז. מנצח מי שהשאיר בציור יצור חי שבאמת עמד מספיק זמן. לבד: אותו משחק בדיוק.

• יום ג - הדקה הבאה

  צופים חצי דקה במצלמת Times Square שכאן. כל אחד מנחש כמה אנשים יחצו קו דמיוני בדקה הבאה וכמה יישארו כמעט במקום. סופרים, כותבים בלוח, מעדכנים ניחוש וחוזרים. הפער הכולל הקטן ביותר מנצח. בסוף מסבירים מי היה עשוי להופיע אצל דאגר. בלי המצלמה: עושים זאת מול חלון.

• יום ד - הכוס נשארת, המטבע בורח

  מניחים כוס ומטבע על השולחן. כל אחד מנחש מה ייראה אחרי 30 שניות. בכל צלצול מסמנים בלוח את המקום של שניהם, ואז מזיזים רק את המטבע. מחברים את הסימנים ומשווים: הכוס התקבעה, המטבע התפזר. הניחוש הקרוב מנצח. לבד: מבצעים וכותבים מה היה משתנה בחשיפה קצרה יותר.

• יום ה - שש שכבות של אור

  מניחים שני חפצים ומציירים את קוויהם בשש שכבות, פעם בעשר שניות. חפץ אחד נשאר, ואת השני מזיזים לפני כל שכבה. מציגים את כל השכבות ומשווים למה שהיה נראה אחרי שלוש. הזוג שמנבא נכון לפני ההפרדה מנצח. לבד: כותבים ניחוש, מפרידים ובודקים.

• יום ו - ההסבר עובר יד

  הראשון קורא את הקטע שכאן ומספר אותו לשני, שמוסר לשלישי. האחרון מצייר בלוח רחוב, לוח צילום ואדם עומד. חושפים ובודקים שלושה קשרים. אם שלושתם שרדו, כולם ניצחו. לבד: סוגרים את ההצצה, מחכים שתי דקות ומציירים בלוח.

• יום ז - מי שרד את הסרט

  מתבוננים בסרט של לואי לומייר מ-1895, שעוצר בחמש נקודות זמן. מנחשים כמה דמויות יישארו כמעט באותו מקום מעצירה לעצירה. מסמנים אותן בכל זוג תמונות, ואז כותבים חמישה משפטים בשם המצלמה: מי נעלם ומה נשאר. הניחוש הקרוב ביותר מנצח. לבד: משווים לתצלום של דאגר.

ערב משחקים עם השבוע הזה

אותה חפיסה, עם התוכן של השבוע.

להעמיק

• באביב 1838 דאגר צילם מחלון הסטודיו את שדרות דו טמפל בשעת עומס; זמן הצילום נמשך כמה דקות, רוב התנועה לא נרשמה ושתי דמויות נשארו.
• דאגרוטיפ נוצר על לוח נחושת מצופה כסף שנחשף לאור; זמני צילום איטיים חייבו את המצולמים להישאר ללא תנועה.
• הלוח המקורי ניזוק קשות, הגרסה המוכרת נשענת על צילום משנת 1936 והיא מוצגת בדרך כלל בהיפוך ימין-שמאל.
• הטריפטיכון של דאגר מתוארך לסביב 1838 ונמצא במוזיאון הלאומי הבווארי במינכן.
• העותק הפתוח של שדרות דו טמפל מיוחס ללואי דאגר, מתוארך ל-1838 ונמצא בנחלת הכלל.
• דאגרוטיפ ואיך האור נרשם על לוח - הערך מפרט הכנת לוח, חשיפה של שלוש עד שלושים דקות, פיתוח באדי כספית וקיבוע.