הטעות באריג הזה,נעשתה בכוונה
באריגי הרפיה של בני קובה הדגם נשבר בכוונה. השבירה לא מקלקלת את הסדר. היא גורמת לו לזוז.
בני קובה חיים במרכז הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. מסיבי דקל רפיה הם יצרו אריגים: גברים ארגו את לוחות הבסיס, ונשים צבעו ורקמו. בחלק מהאריגים גזרו את חוטי הרקמה, והמשטח יצא רך כמעט כמו קטיפה. אריגים כאלה נלבשו בטקסים, סימנו מעמד, וגם נקברו עם המתים.
עכשיו עוקבים אחרי מעוין אחד באריג הגדול. הוא חוזר, מתחבר, מחליף כיוון ונקטע. אי אפשר לנחש את האריג כולו מחלק אחד. העין מצפה לעוד מאותו דבר, ומקבלת שינוי.
זה ההבדל בין תקלה להחלטה. שבירה מכוונת שומרת על היחידה ומשנה רק כיוון, גודל או מרווח. כתם מקרי לא שומר על כלום. השבירה לא מוחקת את הסדר. היא מפעילה אותו. ואנרי מטיס, שאסף אריגי קובה, תלה אותם על קירות הסטודיו שלו.
המורה אמרה שהציור שלי עקום. אמרתי לה שזה בהשראת קובה.
עוד דברים שכדאי לדעת
- חוט שנעשה מעלי דקל
- הרקמה נגזרת עד שהיא רכה
- אי אפשר לנחש את השלם
איך יודעים ששבירה נעשתה בכוונה
- היחידה נשארת אותה יחידה.
- משתנה רק כיוון, גודל או מרווח.
- ואחרי השינוי העין זזה אחרת.
מה גורם לדגם לחזור ולהרגיש חי?
- כל החלקים זהים לגמרי
- חלק אחד שובר את החזרה
בודקים
חלק אחד שובר את החזרה
באריגי קובה השבירה אינה תקלה. היא שומרת על היחידה, משנה כיוון או מרווח, וגורמת לעין להמשיך לחפש.
מנסים
כסו באצבע את השבירה באריג הגדול. הדגם נרגע, או פשוט נהיה משעמם?
הגילוי
כשמכסים את השבירה, הדגם נעשה רגוע וצפוי יותר. השבירה היא שגרמה לעין לזוז.
