מי הזמין את המגן,שעל הצלחת?
לפני האינטרנט הזמינו צלחת אישית מסין דרך סוחר. על הצלחת רואים מה בחרו בסין ומה ביקש הלקוח הרחוק.



במאה ה-18 משפחה עשירה בהולנד או באנגליה רצתה סרוויס עם המגן שלה. היא נתנה ציור של המגן על נייר לסוחר של חברת הודו המזרחית, והוא לקח אותו לסין. מ-1757 ועד 1842 כל הסחר הימי של אירופים עם סין רוכז בנמל אחד: קנטון, היום גואנגג'ואו.
בהרבה כלים לייצוא הגוף נשרף בג'ינגדז'ן, עיר החרסינה של סין, והצבעים נוספו בבתי מלאכה בקנטון, בשריפה שנייה בחום נמוך יותר. הצייר בקנטון העתיק מגן של אנשים שלא פגש, רק לפי הציור. הספינות הפליגו לפי עונות הרוחות, ולכן יכלו לעבור כשנתיים עד שהסרוויס הגיע.
לכן על צלחת כזו נפגשות שתי החלטות. החומר, השוליים והפרחים הם בדרך כלל של בית המלאכה בסין. המגן באמצע הוא של הלקוח הרחוק. ובאנגלית קוראים לחרסינה עד היום china.
שלחתי לסין ציור של אריה. בעצם זה היה חתול.

עוד דברים שכדאי לדעת
- השוליים: בדרך כלל בחירה של בית המלאכה
- המגן: לפי ציור שנשלח מאירופה
- צבע מעל הזיגוג: שריפה שנייה
שלוש שאלות לכל חפץ שנסע
- מה החליטו בבית המלאכה?
- מה ביקש הלקוח הרחוק?
- איפה הם נפגשים על החפץ?
מי עיצב את הצלחת הזאת?
- בית המלאכה בסין
- הלקוח באירופה
- שניהם, בלי להיפגש
בודקים
שניהם, בלי להיפגש
הלקוח שלח מגן. בית המלאכה בחר את החומר, השוליים והפרחים. שתי החלטות נפגשו על צלחת אחת.
מנסים
מצאו בתמונה הגדולה פרט אחד שבחר בית המלאכה ופרט אחד שביקש הלקוח. נוגעים ובודקים.
הגילוי
השוליים והפרחים הם בדרך כלל בחירה של בית המלאכה בסין. המגן, הקסדה והאותיות הלטיניות הגיעו מהלקוח הרחוק.