רגע אחד.,שלושה זמנים
הקרטר מציג מרדף אחד. כד שנפל, גוף שבורח ושער שנפתח מגלים מה קרה קודם ומה עומד לקרות.
קרטר פרנסואה נוצר באתונה בערך ב-570 עד 560 לפני הספירה. זהו כלי ענק, בגובה 66 סנטימטרים, לערבוב יין ומים במשתה. הקדר ארגוטימוס והצייר קליטיאס חתמו עליו. רצועות מצוירות מקיפות את הדופן, ולכן העין מתקדמת כשמסובבים את החפץ.
ברצועת המארב טרוילוס דוהר לעבר טרויה, ופוליקסנה בורחת לפניו. ההידריה שמילאה במעיין כבר נשמטה. אכילס רודף אחריהם; מימין הקטור ופוליטס יוצאים מן השער, מאוחר מדי. לפי מסורת מאוחרת, טרויה לא תיפול אם טרוילוס יגיע לגיל 20. עכשיו ברור למה המרדף חשוב.
אלה לא ארבע מסגרות. זה רגע אחד שמחזיק עבר, הווה ועתיד. חפץ שנפל מספר מה כבר קרה. כיוון הגוף מראה לאן הפעולה ממשיכה. שער שנפתח ודמות שמגיבה רומזים למה יקרה אחר כך. הסדר אינו מודפס. אתם בונים אותו ומצביעים על הראיות.
הכד נקרא על שם אלסנדרו פרנסואה, שמצא את שבריו בקבר אטרוסקי ב-1844. ב-1900 שומר במוזיאון ניפץ אותו ל-638 חלקים, והוא שוקם שוב. אפילו הסיפור של החפץ הגיע מפורק.
638 חלקים. אצלי אחרי שלושה כבר אומרים: קונים חדש.
עוד דברים שכדאי לדעת
- גובהו 66 סנטימטרים
- נוצר באתונה
- שוקם מ-638 חלקים
רגע אחד יכול להחזיק שלושה זמנים
- עבר: חפץ שנפל או מקום שנעזב.
- הווה: גוף בתנועה או חפיפה.
- עתיד: מבט, שער או דמות שמגיבה.
איזה פרט מספר מה כבר קרה?
- כד שכבר נפל
- שער שעדיין סגור
- דמות שרק מסתכלת
בודקים
כד שכבר נפל
כד שנפל הוא עקבה. עוד לפני שמכירים את הדמויות, כבר יודעים שהיה כאן רגע קודם.
מנסים
עקבו מן המעיין לשער והצביעו על פרט אחד לכל זמן.
הגילוי
מן המעיין אל השער רואים עבר בהידריה שנפלה, הווה בגופים הנעים ועתיד בדמויות שיוצאות מן השער.