ההיפופוטם הכחול הזה,בכלל לא עשוי חרס
ויליאם, הקמע הלא רשמי של המטרופוליטן, נראה כמו צעצוע חרס. הוא לא חרס, וכנראה גם לא צעצוע.
פאיאנס מצרי הוא לא חימר. טוחנים קוורץ, האבן שממנה עשוי רוב החול, ומערבבים עם מעט סיד וחומר אלקלי: נתרון או אפר צמחים. שורפים, ועל פני השטח נוצרת מעטפת זכוכיתית. הנחושת שבה צובעת אותה כחול-ירוק. בשבר רואים את הסוד: בפנים בהיר וגרגירי, והכחול רק בחוץ.
ויליאם נעשה לפני כמעט 4,000 שנה. ב-1910 מצאו אותו במאיר שבמצרים, בפיר הקשור לקפלת הקבר של אדם בשם סנבי השני. ב-1917 נתן אותו אדוארד הרקנס במתנה למוזיאון בניו יורק. על הגוף ציירו לוטוסים וצמחי ביצה, וכך הוא עומד בנילוס גם בלי מים. הלוטוס הכחול נפתח בבוקר ונסגר בערב, ולכן היה סימן ללידה מחדש.
שלוש מהרגליים שלו שוחזרו. המוזיאון משער שנשברו בכוונה: היפופוטם היה מהחיות המסוכנות בנילוס, ומי שהניח אותו ליד המת לא רצה שיפגע בו. את השם ויליאם הוא קיבל רק ב-1931, מכתבה בעיתון ההומור הבריטי Punch.
בגיל 4,000 גם אני אצטרך שלוש רגליים חדשות.
עוד דברים שכדאי לדעת
- גובה 11.2 ס״מ, אורך 20 ס״מ
- שלוש רגליים שוחזרו
- הכחול בא מנחושת שבזיגוג
שלוש שורות לכל חפץ
- ממה הוא עשוי? מקור או בדיקה.
- למה השתמשו בו? מקום ושחיקה רומזים, מקור בודק.
- מה הוא מסמל? פרט שרואים, ומקור שמסביר.
מה כחול בוויליאם?
- רק המעטפת
- גם הליבה
בודקים
רק המעטפת
בפנים הוא בהיר וגרגירי. הכחול-ירוק נוצר רק במעטפת הזכוכיתית, בזכות הנחושת.
מנסים
נסו על ויליאם: בחרו פרט אחר לכל שורה. ממה הוא עשוי, למה השתמשו בו ומה הוא מסמל. נוגעים ובודקים.
הגילוי
חומר: פאיאנס, ורואים מעטפת מבריקה. שימוש: הוא נמצא ליד קבר. סמל: הלוטוסים קושרים אותו לנילוס וללידה מחדש.
