שבוע עם מספריים בעיניים

האיש נחתך.,הרחוב ממשיך

אצל דגה אנשים נחתכים בקצה התמונה. ברגע שרואים שזו בחירה, מתחילים לשאול מה נשאר בחוץ.

ב-1875 צייר אדגר דגה את ידידו לודוביק לפיק חוצה את כיכר הקונקורד בפריז, עם שתי בנותיו והכלב. בקצה השמאלי עובר אורח נחתך באמצע הגוף. באמצע הכיכר נשאר כמעט רק ריק.

האב והבנות פונים לכיוונים שונים, ואף אחד לא נראה כאילו הוא מצטלם. זה לא מגלה לנו מה דגה חשב. אבל רואים מה הוא בחר: הרגע נראה כאילו הוא נמשך מחוץ לבד.

את החיתוך הנועז הזה דגה הכיר מהדפסים יפניים, כמו אלה של שבוע 2. אצל הירושיגה, בגן השזיפים בקמיידו, ענף ענקי נחתך בקצה, והנוף מציץ מאחוריו. וגם בשיעור הריקוד מ-1874 דגה הזיז דמויות תוך כדי עבודה, עד שחלקן נדחקו לקצוות.

ולארוחת שישי: אחרי מלחמת העולם השנייה חשבו שהציור הזה אבד. הוא נלקח מברלין לברית המועצות. ב-1994 נחשף שהוא שמור בהרמיטאז' בסנט פטרבורג, וב-1995 הוצג שם.

גם אותי חתכו מהתמונה המשפחתית. אצלנו זה באמת היה בטעות.

עוד דברים שכדאי לדעת

• האיש משמאל נחתך באמצע הגוף
• מרכז הכיכר נשאר כמעט ריק
• אצל הירושיגה ענף חותך את הנוף

שלוש שאלות לקצה התמונה

• מה נחתך בקצה?
• מה נשאר ריק?
• מה אולי ממשיך בחוץ?

מנסים

כסו חלק מהציור ביד ובדקו איזה סיפור נולד.

שבעת הימים

• יום א - שלושה בולים, שלושה סיפורים

  מסתכלים דקה בכיכר הקונקורד. מציירים וכותבים בלוח שלוש טיוטות בגודל בול: באחת האיש החתוך במרכז, באחת רק הכלב, ובאחת הרבה ריק. מראים בלי מילים, והאחרים אומרים מה קורה בכל אחת. את הטיוטה שהבינו הכי מהר מגדילים ומתקנים בה פרט אחד. לבד: משווים לציור ובוחרים אחת.

• יום ב - הכלב בורח

  מעמידים על המסך שלושה חפצים כאילו הם האב, הבת והכלב. מזיזים את חלון החיתוך עד שהכלב לבד בקצה, ושומרים את התמונה בצד אחד של הכרטיס. בצד השני שומרים את שלושתם. מישהו מסתכל חמש שניות בכל צד, אומר ״קבוצה״ או ״בורח״ ומצביע על הפרט שהכריע. צדק בשניהם? ניצחתם. לבד: כותבים משפט לכל צד.

• יום ג - העיתון של הבוקר

  בוחרים תמונת חדשות שמופיעה על המסך. המטרה: שהתמונה תיראה דחופה. יוצרים בכלי החיתוך שלוש גרסאות, ולכל אחת כותבים מה הרווחנו ומה איבדנו. החיתוך שאדם אחר בוחר כדחוף בלי רמז ניצח. לבד: בוחרים ומשאירים את המחיר כתוב.

• יום ד - מי עומד לברוח

  בוחרים צילום של פתח דלת ריק ויוצרים ממנו שלושה חיתוכים. בכל תמונה מזיזים את אותה דמות קטנה לקצה, וכותבים בלוח בסוד דירוג מתח. מערבבים. אדם אחר מסדר בשקט מהכי מתוחה להכי רגועה ומצביע על הפרט שהכריע. התאמה מלאה היא ניצחון משותף. לבד: מדרגים וכותבים שורת סיפור לתמונה הראשונה והאחרונה.

• יום ה - מקרוב ומקצה החדר

  מסתכלים מקרוב על דמות אחת בקצה של שיעור הריקוד וכותבים שלוש השערות על מה שקורה לה. עוברים ליצירה השלמה ומסתכלים עליה מרחוק. כל השערה ששרדה שווה נקודה. לבד: מסמנים בלוח אילו השערות שרדו ואילו נפלו.

• יום ו - מה מעבר לקצה

  אחד פותח את כיכר הקונקורד במבט רחוב ומכסה את רוב התמונה בעזרת מסגרת הכיסוי שעל המסך. האחרים כותבים בלוח שלוש ראיות, כל אחת עם ״אני רואה״ ו״בדיוק כאן״, ומנחשים מה מעבר לקצה. חושפים ובודקים. הכי קרוב מנצח. לבד: מכסים חצי מהתמונה, מנחשים ומזיזים את המסגרת.

• יום ז - דגה עולה למשפט

  הטענה: ״דגה חתך את האיש בטעות״. צד אחד מקבל ״תוכנן״, והשני ״לא מוכח״. לכל צד דקה להצביע על פרט אחד בלימוד של השבוע ולהגיד מה הוא מראה. השופט כותב בלוח במשפט אחד איזו טענה נשענת טוב יותר על מה שרואים. מחליפים צדדים, ופרט שכבר נאמר לא חוזר. מי שניצח בשני הסיבובים ניצח. לבד: כותבים פרט לכל צד ופוסקים.

ערב משחקים עם השבוע הזה

אותה חפיסה, עם התוכן של השבוע.

להעמיק

• כיכר הקונקורד צוירה ב-1875 ובה לודוביק לפיק, שתי בנותיו, הכלב ועובר אורח שנחתך בקצה השמאלי, עם מרחב ריק במרכז
• הציור נלקח מברלין לברית המועצות אחרי מלחמת העולם השנייה ונחשב אבוד; נחשף מחדש ב-1994 והוצג בהרמיטאז' ב-1995
• דגה הושפע מהדפסים יפניים והשתמש בחיתוך ובמבנים לא סימטריים
• גן השזיפים בקמיידו של הירושיגה, 1857, ובו ענף בחזית שנחתך בקצה התמונה
• שיעור הריקוד הושלם ב-1874, ודגה שינה דמויות ומיקומים בזמן העבודה
• איך חיתוך משנה את מה שרואים - הערך מסביר כיצד חיתוך מבליט נושא, מסלק פרטים ומשנה את מקומו במסגרת, וכך נותן מילים מדויקות למה שהתנסיתם בו השבוע.