שבעה ימים מול פנים עתיקות

המתים סירבו,להפסיק להסתכל

פנים בנות כמעט 2,000 שנה נראות חיות לגמרי. אבל רוב הסיפור שאנחנו קוראים בהן מגיע מאיתנו.

במצרים הרומית, בין המאה הראשונה לשלישית לספירה, ציירו פנים של אנשים ברובם על לוחות עץ, וחיברו אותם למומיות. רבים הוכנסו לתכריכים מעל הפנים, ואחרים נקשרו למומיה או לארון. השם פיום בא מאזור שבו נמצאו קבוצות גדולות מהם. השוואה בין גיל המומיות לגיל בדיוקן מראה שרובם צוירו סמוך למוות.

תסתכלו על דיוקן 1. רואים תלתלים, טוניקה אדומה ועיניים גדולות שפונות אלינו. אבל אין בתמונה שם, מקצוע או רגש. את כל זה המוח משלים לבד, תוך שנייה.

הברק בא מהחומר. רוב הדיוקנאות כאן צוירו בפיגמנטים שעורבבו בשעוות דבורים, ובחלקם הוסיפו עלי זהב. דיוקן 8 צויר בטמפרה, ולכן הוא נראה מט יותר.

לדיוקן 3 דווקא יש שם: כתובת יוונית מוסרת שהוא אוטיכס. זה הכלל של השבוע: קודם מה רואים ואיפה. רק אחר כך סיפור, ועם המילה אולי.

רואים עגיל. המוח כבר הזמין אותה לפודקאסט על החיים שלה.

עוד דברים שכדאי לדעת

• נקודות אור זעירות בתוך העיניים
• רבים הוכנסו לתכריכים מעל הפנים
• מבין השמונה, רק לאוטיכס שם כתוב

ראיה לפני סיפור

• אני רואה...
• בדיוק כאן...
• את זה רק שיערתי.

מנסים

בחרו דיוקן ותנו שלוש ראיות, בלי להחליט מי האדם.

שבעת הימים

• יום א - היד שומעת

  לכל תיאור יש שתי דקות. אחד מסתכל בדיוקן 1 ומתאר אותו בלי להצביע. השני מצייר כאן בלי לראות, ומותר לו לשאול רק שתי שאלות. משווים עיניים, שיער, בגד ורקע: נקודה לכל התאמה. מחליפים עם דיוקן 2. לבד: מסתכלים דקה, מסתירים ומציירים מהזיכרון.

• יום ב - מי לא ראה

  כל שחקן פותח את התפקיד הסודי שלו. כולם חוץ מאחד רואים את אותו דיוקן. כל אחד אומר פרט אחד שרואים, ואז מצביעים על מי שלא ראה. לא נתפס, או זיהה את הדיוקן, ניצח. לבד: כותבים כאן תשעה רמזים, שלושה מהם שקרים, ומנסים לתפוס אותם אחרי חמש דקות.

• יום ג - מבעד לחור

  מזיזים את החלון העגול מעל דיוקן 4 ורואים בכל פעם רק פרט אחד. כותבים כאן שלושה דברים שרואים ודבר אחד שרק משערים. מזיזים שוב וחוזרים. חושפים את כל הדיוקן: נקודה על כל דבר שאפשר להצביע עליו. לבד: מזיזים בעיניים עצומות ובודקים איזו השערה התבררה.

• יום ד - המדריך המגזים

  על דיוקן 1 מופיעות ארבע טענות: היא לבשה אדום, היו לה תלתלים, היא הייתה רופאה והיא הייתה עצובה. על כל טענה בוחרים רואים או ממציאים. אחר כך כל אחד כותב כאן שלוש טענות על דיוקן 6 ומחביא המצאה אחת. המצאה שאיש לא תפס מנצחת. לבד: לכל טענה מוצאים מקום בתמונה.

• יום ה - אותו חומר, עבודה אחרת

  מביאים נר, נייר כסף, כף עץ ופנס. מאירים על כל אחד ובודקים מה זוהר מבפנים, מה מסנוור ומה נשאר שקט. עכשיו מחפשים את שלושת סוגי האור בשמונת הדיוקנאות ומסמנים איפה מצאתם כל אחד. הראשון שמצא את שלושתם ניצח.

• יום ו - דרכון מבט

  בוחרים בסוד דיוקן ובונים לו דרכון מבט בתבנית: מציירים סמל משלושה סימנים שרואים, כותבים פרט שאי אפשר לחקות ושאלה אחת למוזיאון. האחרים מזהים את המספר ומצביעים על הראיות. זיהוי בלי ניחוש נוסף מנצח. לבד: מכינים שני דרכונים, מערבבים ולמחרת מזהים מחדש.

• יום ז - שאלה שחותכת חצי

  אחד בוחר בסוד אחד משמונת הדיוקנאות. האחרים שואלים רק כן ולא על מה שרואים ומסמנים כל דיוקן שנפסל. שאלה על סיפור לא נענית. ניחוש שגוי מסיים את התור. מחליפים, ומי שזיהה בפחות שאלות ניצח. לבד: בונים עץ שאלות שמגיע לכל שמונת הדיוקנאות ובודקים אותו אחד אחד.

ערב משחקים עם השבוע הזה

אותה חפיסה, עם התוכן של השבוע.

להעמיק

• דיוקנאות מומיה נוצרו במצרים הרומית בין המאה הראשונה לשלישית וחוברו למומיות; הכינוי פיום בא מקבוצות שנמצאו באזור, אך משמש גם לדיוקנאות מאתרים אחרים.
• רבים מהדיוקנאות הוכנסו לתכריכים מעל הפנים, ואחרים נקשרו למומיה או לארון.
• השוואת גילי המומיות לדיוקנאות מצביעה שרובם צוירו בזמן המוות או סמוך לו.
• דיוקן הצעירה באדום מתוארך לשנים 90-120, צויר בשעווה על עץ עם עלי זהב, ונמצא במטרופוליטן.
• אוטיכס צויר בשעווה על עץ בשנים 100-150; הכתובת היוונית מוסרת את שמו.
• צבע אנקאוסטי הוא פיגמנטים שעורבבו בשעוות דבורים, ויוצר צבע עשיר ועמוק.
• טמפרה מתייבשת מהר ומראהּ מט יותר; דיוקן האיש המבוגר צויר בטמפרה על עץ סביב שנת 250.
• דיוקן האיש בעל השומה מתוארך לשנים 130-150 ונמצא במטרופוליטן.
• דיוקן הצעירה בזר המוזהב מתוארך לשנים 120-140 ונמצא במטרופוליטן.
• דיוקן הצעיר בעל החתך בעין מתוארך לשנים 190-210 ונמצא במטרופוליטן.
• דיוקנאות המומיות מפיום - הערך מוסיף את תולדות הגילוי והמחקר, ומראה מדוע דיוקן שהופרד מן המומיה מאבד חלק מן הראיות הארכאולוגיות שלו.